אז כן.. באלי לבכות לפעמים..בדיוק כמו שאר האנשים בעולם..
יש כאלה שיקראו לזה נקודת שבירה, וכן,גם לי יש נקודות שבירה לא קטנות ולא מעטות בחיים שלי אבל עכשיו,בזמן הזה זה יותר תקופת שבירה. זו פשוט תקופה רגישה אצלי..מאוד רגישה.
זו תקופה כזאת שאני רוצה לבכות כמעט כל הזמן.. אני רואה סוף של סרט-אני בוכה,אני שומעת שיר-אני בוכה..
זה כאלו יש לי מאגר של דמעות שלא נגמר חח..אולי אני מרגישה את זה,את הרגישות הזאת,כי זה זמן שאני סוגרת ועוזבת דברים ישנים,מחליטה עם עצמי החלטות,מתכננת תוכניות לגביי,לגבי העתיד שלי..לגבי מי שאני..
בזמן האחרון הבנתי את המשפט בשביל להעריך משו באמת אתה צריך לאבד אותו קודם.
איבדתי משו,יותר נכון,מישו..הוא היה חלק כ"כ גדול מהחיים שלי,בעצם כל החיים, והתרחקנו,המשכתי לצעוד לבד וקצת השארתי אותו מאחור. ונכון,תמיד היתה הנוכחות שלו,תמיד הרגשתי אותו בלב שלי אבל זה לא היה אותו דבר..הרגשתי שאני לבד,אין לי אפילו אותו,לחלוק איתו,לדבר,רק אני לבד וקשה לי. עכשיו אני רואה משו שמזכיר אותו אני בוכה. קוראת סוג של מכתב ממנו ואני יכולה להתפרק.
אני שומעת אנשים אחרים מדברים עליו,וישר העיניים שלי נופלות למטה ודמעות עולות.
כן,תקופה קשה.. תקופה יותר מדי רגשית. היכולת של הלב שלי לעמוד בעומס הזה קצת שואף לאפס. הלב שלי כבד,הראש שלי מבולבל.
אני אומרת לעצמי יהיה טוב יהיה בסדר..אין לך מה לדאוג,אין לך מה להרגיש כובד ואני מאמינה בזה..
אבל ככל שהזמן עובר ומה שאתה רוצה לא קורה אתה מתעייף,מתעייף מהאמונה שיהיה טוב..
אבל צריך להאמין,צריך להמשיך למרות שאין כוחות. לדעת שהכל יהיה בסדר..
;){kind=link}