הוא חייך לעצמו חיוך קטן ואז נכנס לתוך הבית....
הוא עלה לחדר שלה,מלא בחששות. הוא לא רצה לעשות את מה שידע שצריך לקרות..הוא אהב אותה,אהב אותה מאוד,אבל הוא ידע שהם לא יכולים..
הוא פתח את דלת החדר שלה,ראה אותה ישנה,באמצע חלום על עולם מרוחק. הוא התישב לידה,בהתחלה הוא רק בהה בה,שותה אותה במבטו, ופשוט מסתכל עליה,מחייך,אוהב.
הוא העיר אותה, היא נישקה לו והוא לה,ואז היא לחשה לאוזנו "אתה יודע מה הבעיה?" הוא שאל אותה "מה?" "שאני אוהבת אותך" הלב שלו התכווץ טיפה,הוא הידק את אחיזתו בה ואמר "גם אני אותך.." הוא נישק אותה,כיסה אותה,כיבה את האור ולחש בקול שרק היא שמעה "אני אוהב אותך יפה שלי" הוא הרגיש צביטה קטנה בלב רגע לפני שיצא,הוא בהה בה עוד כמה שניות. הוא ידע שזה לא בלתי אפשרי.. ואז יצא מחדרה ומביתה.
שניהם ידעו,בזמן שהיא במעונות חושבת עליו והוא בחדר שלו,שותה את תמונתה בעיניו,שניהם ידעו שהאהבה שלהם לא יכולה לקרות..
הם אוהבים מאוד אבל זה לא יקרה..הם רחוקים מדי..
הלבבות שלהם עדיין פועמים באותו קצב, הנשמות שלהם עדיין מחפשות אחת אחרי השניה.. אבל זה לא יקרה..
הוא נפרד ממנה,הוא אמר לה שהוא רוצה את הטוב בשבילה,היא צריכה ללכת ללמוד,היא צריכה להיות רחוקה ממנו כדי להצליח,כדי להגשים את מי ומה שהיא באמת. היא בכתה,בכתה ואמרה שלא,היא רוצה להיות איתו לנצח,שהיא אוהבת אותו הכי בעולם.
"גם אני אותך יפה שלי" הוא אמר וליטף את לחיה. "בגלל שאני אוהב אותך כ"כ אני חייב לשחרר אותך,בגלל שאת אוהבת אותי כ"כ את צריכה ללמוד להרפות ממני. זה הדבר הכי טוב לעשות." היא הסתכלה עליו בעיניים דומעות,היא לא רצתה לעשות את זה אבל ידעה שזה מה שחשוב,להרפות. היא נישקה לו פעם אחרונה,חיבקה אותו,הרגישה אותו בין זרועותיה ועזבה..
האהבה שלהם לא ניצחה,ועד עכשיו,עד היום הזה הם חולמים אחד על השנייה,מקווים,שיום אחד הם יפגשו והלבבות שלהם ימצאו נחמה...
');){kind=link}