טוב אז היה לי יום רגשי בטירוףףף
גם נפשית וגם גופנית..
אתמול בכיתי בלי הפסקה... אני חושבת שנגמרו לי הדמעות חח
לא יודעת...
אני מרגישה שאני חייבת ניתוקק
ניתוק נפשיי
ניתוק מהכלל
לעזוב את העולם הזה של הטכנולוגיההה.. הפלאפון...המחשב...הטלויזיה...
כל היום אני רובצת על הספה מול הטלויזיה...
אח"כ אם משעמם לי ואין מה לראות אני מדליקה את המחשב...
ואם אין מה לעשות במחשב אני בפלאפון...
וואו... זה כבר לא נורמלי..
אני חייבת הפסקה מזההה
הפסקה פשוט מהכלל
באלי ללכת ל...לא יודעת לאן אפילו...
פשוט מקום מלא בירוק...שאני אהיה שם..אנשום את האויר... אראה את כל המרחב הזהה את כל הספייס הזה..
פשוט שיהיה לי שקטט
שקט מהעולם הטכנולוגי...
שקט מהמחשב...שקט מהטלויזיה...שקט מהפלאפון....
פשוט להיות לבדד
ורק את זה בלי שומדבר אחרר
רק אני ואיזה ספר טוב לידי...
אין אני פשוט כלכך מתגעגעת לימים האלה שהייתי קוראת בלי סוףףף..
העיניים שלי פשוט בלעו את כל המילים אלהה
ולא היה לי פלאפון שצלצל כל שנייה או מחשבב או טטלויזיה...
רק היה לי ספר ביד...
הוא פשוט נתן לי את מה שרציתי באותו רגע.... אני פשוט כלכך מתגעגעת לימים האלה...שהייתי קוראת וקוראת...הייתי ילדה...
עכשיו אני כבר גדולה... יש לי אחריות... יש לי דברים לעשות.. מצפים ממני לדברים..
ואני כלכך רוצה להחזיר את הגלגל לאחור...
אני כלכך רוצה לחזור אחורה בזמן ולהגיד לעצמי בת ה-14 או ה-16 אפילו..."אל תשתני.... אל תכנעי לעולם הטכנולוגי..."
אני קצת מרגישה שהלכה לי התמימות הזאת... שאיבדתי את כל מה שקושר אותי לילדות שלי...
טוב... לפחות יש לי את סופשבוע.... אני מרגישה כאלו העולם לוקח הפסקה כזאת מכל השבוע... מכל ההתרצציות של כל השבוע... כל אחד והעיסוקים שלו...כאלו העולם פשוט נח..כאלו העולם עוצר... עוצר ליום...
אז זהו... אני יודעת שקפצתי מנושא לנושא חחח אבל הייתי חייבת לפרוק את זה... ואני יודעת שזה ארוך... ואם הגעתם עד לכאן אז תודה כי זה מראה לי שמה שאני אומרת באמת מעניין אתכם...אז תודהה :)
טוב אז היה לי יום רגשי בטירוףףף
גם נפשית וגם גופנית..
אתמול בכיתי בלי הפסקה... אני חושבת שנגמרו לי הדמעות חח
לא יודעת...
אני מרגישה שאני חייבת ניתוקק
ניתוק נפשיי
ניתוק מהכלל
לעזוב את העולם הזה של הטכנולוגיההה.. הפלאפון...המחשב...הטלויזיה...
כל היום אני רובצת על הספה מול הטלויזיה...
אח"כ אם משעמם לי ואין מה לראות אני מדליקה את המחשב...
ואם אין מה לעשות במחשב אני בפלאפון...
וואו... זה כבר לא נורמלי..
אני חייבת הפסקה מזההה
הפסקה פשוט מהכלל
באלי ללכת ל...לא יודעת לאן אפילו...
פשוט מקום מלא בירוק...שאני אהיה שם..אנשום את האויר... אראה את כל המרחב הזהה את כל הספייס הזה..
פשוט שיהיה לי שקטט
שקט מהעולם הטכנולוגי...
שקט מהמחשב...שקט מהטלויזיה...שקט מהפלאפון....
פשוט להיות לבדד
ורק את זה בלי שומדבר אחרר
רק אני ואיזה ספר טוב לידי...
אין אני פשוט כלכך מתגעגעת לימים האלה שהייתי קוראת בלי סוףףף..
העיניים שלי פשוט בלעו את כל המילים אלהה
ולא היה לי פלאפון שצלצל כל שנייה או מחשבב או טטלויזיה...
רק היה לי ספר ביד...
הוא פשוט נתן לי את מה שרציתי באותו רגע.... אני פשוט כלכך מתגעגעת לימים האלה...שהייתי קוראת וקוראת...הייתי ילדה...
עכשיו אני כבר גדולה... יש לי אחריות... יש לי דברים לעשות.. מצפים ממני לדברים..
ואני כלכך רוצה להחזיר את הגלגל לאחור...
אני כלכך רוצה לחזור אחורה בזמן ולהגיד לעצמי בת ה-14 או ה-16 אפילו..."אל תשתני.... אל תכנעי לעולם הטכנולוגי..."
אני קצת מרגישה שהלכה לי התמימות הזאת... שאיבדתי את כל מה שקושר אותי לילדות שלי...
טוב... לפחות יש לי את סופשבוע.... אני מרגישה כאלו העולם לוקח הפסקה כזאת מכל השבוע... מכל ההתרצציות של כל השבוע... כל אחד והעיסוקים שלו...כאלו העולם פשוט נח..כאלו העולם עוצר... עוצר ליום...
אז זהו... אני יודעת שקפצתי מנושא לנושא חחח אבל הייתי חייבת לפרוק את זה... ואני יודעת שזה ארוך... ואם הגעתם עד לכאן אז תודה כי זה מראה לי שמה שאני אומרת באמת מעניין אתכם...אז תודהה :)