למה תמיד בסוף כל שיחה יש ריב או ויכוח ואחרי השיחה באלי לרצוח את עצמי??
אין לי כח לזה פשוט אין לי כח לזה
דיי כברר
אני כבר מתה שיהיה לי משו לעשות שאני לא אשב בבית כמו איזה לא יודעת מה..
כי זה סתם מביא אותי למקומות לא טוביםם
לא רוצה לריבב לא רוצהה אבל זה פשוט קורהה
שמע..
אני יודעת שאתה עסוק בזמן האחרון ואני הכי שמחה על זה אבל תבין שקשה לי עם השינוי הזה של לא לשמוע ממך ולא לראות אותך.. אחרי במשך הרבה מאוד זמן נפגשנו כמעט כל יום ודברנו כל יום..
עכשיו זה פגישה פעם בשבוע וגם זה בקושי ודיבורים בטלפון גם לא להרבה זמן..
אז כן.. קשה לי.. אתה לא יכול להאשים אותי בזה שאני רוצה לדבר איתך ובזה שאני מרגישה שקצת הזנחת אותי.. אולי לא באמת עשית את זה ואני יודעת שלא באמת עשית את זה אבל זה מרגיש ככה לפעמים..
אני לא כועסת ולא פגועה מכל הסיפור הזה ואני גם לא מתנצלת על שומדבר .. אני פשוט מעדיפה לא לומר כלום.. אולי נכנסתי קצת יותר מדי למקום שלא הייתי צריכה להכנס אליו ואני מצטערת על זה אבל עדיף שאני אשתוק .. אז תהיה רגוע קיבלת את המרחב שאתה כלכך רוצה..
הלוואי שפשוט היתי עושה משו.. מבחינתי שיהיה איזה 6 שעות ביום..באמת לא אכפת לי.. כבר נמאס לי לשבת בבית...
ואני לא אשקר.. יש בי איזה משו קטן שאומר לי תלכי תמצאי עבודה בשביל שהוא ירגיש את מה שאת מרגישה ואני לא אוהבת את זה אבל זה קיים.. לא אוהבת את הנקמה הזאת..אפילו שהיא קטנה זאת נקמה.. אני רוצה לצאת למצוא עבודה או משו בשביל עצמי..
באלי לעבוד במשו ..לעשות משו.. לא לשבת כל היום מול הטלויזיה או המחשב.. כי נכון שאני כותבת בלי סוף אבל אני רוצה לצאת לשם שינוי..
אני רוצה להרגיש שאני חיהה שאני מנצלת את היום שלי... אני כבר לא יכולה לחכות לטלפון ממך ואני יודעת שהוא לא יגיע..
אז במילים אחרות-אני מבינה מה קורה איתך אני יודעת שאתה זקוק כרגע למרחב ואני אתן לך אותו רק הלוואי שגם לי היה משו לעסוק בו..
בלי שום קשר אליך אני רוצה לעשות משו חדש ואחרכך לספר לך עליו.. לשתף אותך במה שעובר עליי.. במה שאני עושה..
אני רק מקווה שזה יגיע בקרוב...




