משו כבד שיושב על הלבב

זה יותר מכתב שאין לי אומץ לשלוח.. וה פשוט יושב לי על הלב כלכך הרבה זמן...

רק תסבירי לי דבר אחד...

למה את לא תומכת ביי?? למה כל דבר שאני עושה או אומרת את ישר מבלטת??

למה את לא יכולה להראות לי שאת גאה בי??

את תמיד מתלונת,תמיד מצפה ממני לדברים שאני לא רוצה לעשות אותם..

את לא מבינה אותיי

את אומרת לי שאת רוצה לדבר איתי.. את בוכה לי על זה שאני לא משתפת אותך בחיים שלי...

איך את רוצה שאני אעשה את זה כשאת פשוט מזלזלת בכל דבר בחיים שלי???

את לא תומכת בי ואת רק צורחת עליי

אז אאיך אני אשתף אותך איך???

ו..כן...אני חייבת לאהוב אותך כמו שאת אבל יש לי חדשות בשבילך..

אני לא אוהבת אותך.. אני מכבדת אותך... זה שונה..

רק תביני.. תנסי להבין.. אני לא יכולה לעמוד בציפיות שלך ממני.... את מצפה לדברים שלא יקרו...

ואת לא רוצה לתמוך בי?? אוקיי.. לא חייבתי אותךך אבל לפחות תכבדי...

אל תגידי כלום אם אין לך משו טוב לומר לי...

אין לך מושג עד כמה אני רוצה לבכות שאני שומעת את הזלזול הזה בקול שלך..

אין לך מושג כמה זה כואב לחשוב שאת.. הבאנדם שהיה אמור להיות הכי קרוב אליי.. מאוכזב ממני..

את לא יודעת כמה זה פוגע לראות שאת לא תומכת.. שאת לא שם שאני צריכה אותך...

ו..כן.. אני גדולה...

אבל כל בנאדם צריך תמיכה,אהבה לא משנה באיזה גיל הוא..

ואת?? את לא נותנת לי....

את אף פעם לא נתת לי וגם לא תתני לי..אני כבר הבנתי שאצלך אני לא יכולה לחפש אהבה ותמיכה...

את פשוט לא יודעת עד כמה זה כואב..עד כמה זה פוגע...