אני יודעת שפירסמתי כבר ת'שיר הזה... היה באלי לשים אותו שוב..אני קצת חושבת על המקרה שמאחורי השיר הזה בזמן האחרון..
יושבת לי בחשכה...
בחשכה בתוך הלבד של עצמי..
לבד אבל לא לבד..
מסביבי יש הרבה אנשים,עוטפים
או מרגישים שעוטפים אבל זה לא נכון..
אני לבד,עטופה בתוך הקפוצ'ון שלי..
נותנת למוזיקה היכנס לי לראש,להרגיע..
אני נבלעת בתוך הכיסא שלי,מנסה כמה שפחות להקשיב לקולות חיצוניים..
מנסה להקשיב למוזיקה ולתת לה לסחוף אותי..
מנסה לא לחשוב עליו..
מנסה לא לחשוב על זה שהוא יושב ליד אחרת,מדבר עם אחרת..
אבל הוא מאחורי,נושם שם מאחוריי..
אני נבלעת בתוך הכסא ובתוך עצמי עוד יותר..
כאלו רוצה להעלם לגמרי,להפוך לכלום..
אני מביטה לאחור ורואה אותו,מסתכל קדימה,לכיוון המסך..
זאת שלידו מלטפת לו את הגב,עושה לו נעים..
הוא מחייך,מסתכל לכיוונה ואז הוא רואה אותי בזוית העין,לא מגיב למבט שלי..
אני מסיתה את המבט חזרה,לכיוון המסך..
קוראת את המילים שכתובות שם,מנסה לעצור את הדמעות אבל זה לא מצליח..
אז אני יוצאת,יוצאת לגשם,נותנת לדמעות לשטוף..
אני עדיין אוהבת...




