אהבה מבלבלת

אני זוכרת את אותו הלילה..

דברנו בטלפון..

אמרת שאתה לא לא רוצה אתה לא יכול..

לא יכול להיות שם בשבילי מתי שאני צריכה..

לא יכול להיות איתי..

באותו לילה ישבתי ובכיתי..

כולם ישנו ואני ישבתי ובכיתי..

הוצאתי,פרקתי את כל מה שבלב שלי..

ישבתי על המיטה שלי,חשבתי על מה שהיה בנינו..

על הכל..

על איך הכרנו,על מה שעברנו..

ופשוט בכיתי..

בכיתי כי באמת הרגשתי אליך משו חזק מאוד

עכשיו מתברר לי שזו טעות..

אבל אתה אומר שאתה אוהב..

אתה מבטיח לי שאתה אוהב

שאתה לא נעלם..

אבל אתה כן..

אתה נעלם,אתה בורח..

ואני יושבת ובוכה,רק חושבת עליך

חושבת על זה שאני לא רוצה שתראה אותי ככה..

כי אולי זה יצער אותך,אולי תבכה גם אתה..

אני לא רוצה לגרום לך לבכות,רוצה רק שתחייך..

ובו זמנית אני רוצה שתראה אותי בוכה..

שתדע מה אני מרגישה בפנים,שתראה את הצער שגרמת..

ותבין,תדע שכל מה שאני מרגישה אמיתי

זה לא משחק בשבילי..

לא רוצה שתיגע בי, תשאר רחוק

אבל אני גם רוצה אותך,רוצה אותך קרוב אליי..

אוי,כמה שהאהבה כואבת,מבלבלת..