הכל נגמר..

אוףף היום הזה רק נעשה קשה יותר וקשה יותר..

נשבעת שחזרתי מהעבודה לפני שעה בערך ובאלי לחזור לשם שוב כי שם הייתי בלי המחשבות שיש לי בראש,לא למדתי משו חדש על עצמי פשוט עבדתי!!!

אני רוצה שהכל יגמר!!!

שכל הדברים המסובכים בחיי פשוט יעברו ולא יהיו..

יש משו שאני חושבת עליו כבר הרבה זמן. אני חושבת אם לעזוב אותו או להמשיך הלאה..

לצערי המשו הזה מאוד יקר לי,תפס חלק מהחיים שלי ומהלב שלי..הוא גורם לי לאושר מסוים ואני לא רוצה לעזוב אותו.

חשבתי לעצמי לפני כמה דקות על סיבות לעזוב,לא מצאתי כלום חוץ מדבר אחד : אם אני עוזבת,זה יהיה רק בגלל פחד להישבר,זה יהיה רק כי אני לא רוצה להתמודד,זה יהיה רק בגלל פחד מכאב יותר גדול. אבל התמודדתי עם זה,כאבתי בגלל זה,נשברתי בגלל זה,אולי פשוט כבר אינלי כח להתמודד,אולי אני שבורה כבר יותר מדי שאני מפחדת שאם יגעו בי אני אפול ואשבר לחתיכות קטנות.

מתחיל להיות לי ממש קשה,אני כבר לא יכולה להתמודד..קשה לי מדי.

אני רק חושבת על האפשרות שאני אשבר,שהלב שלי ישבר ואני כבר מרגישה צביטה קטנה בלב..

אני כבר שבורה,עשויה מחרסינה,אבל אין מי שיבין את זה.. אין מה לעשות נגד זה..

אני נשברת לאט לאט,כואבת לאט לאט..וזה כואב..הכי כואב בעולם לחשוב שלא רואים את זה,לא רוצים לראות את זה,לא רוצים לראות אותך..

פשוט עוצמים את העיניים חזק ולא רוצים לראות ולדעת ולהרגיש..

הם מעדיפים להסתכל על דברים חיים,רחוקים,קרים במקום להסתכל שניה לצד ולראות אותך-שבור,כואב וזקוק רק לדבר אחד-למבט..